IMG_20190213_112956.jpg

The Box Project

Le Boite-en-Valise

Marcel Duchamp

Let's be set for 26.10 at 16 (the length of the meeting is an hour - an hour and a half)

And in the meantime: I want you to choose something to look at (could be an object you did / an object you did not do / a series / collection / place / tool / person / theme, etc.), write everything that comes to mind in its context, and formulate 30 questions about it (possibly more ..).

Okay?

  • First and foremost, creating a closed world, invisible, a rich world with its own rules and contexts. Covert but at the same time accessible and inviting the curious. A whole world waiting for the curious eye.

  • The gap between outside and inside.

  • The intimacy that the box-format allows, and even binds, with the viewer.

  • The ability to produce depth, multiplicity of layers and contexts.

  • The magic of discovering a hidden world.

  • In my opinion, the "box" tells, or offers the possibility of a solution to a problem that often preoccupies me. The gap between the object and its packaging. There is a disconnect between the creation process of an object / piece of jewelry and the final product that reaches the customer. Even before the client, the presentation of the object is usually sterile, clean and detached, from the inner world of the creator, from the studio, from the creative process, from the story. Between my mental and physical closeness as a creator to an object, and the object that is poured and detached from me, a new life cycle emerges.

  • Our actions, our creation, are sketching, mapping, marking, creating shells around nothingness. Which is the great, the infinite, the absolute thing. The suitcase as a format recognizes this, temporarily, as a capsule sent into into the void.

The questions:

  • Is this a relevant format today?

  • Is this a format relevant to my work?

  • Does a creation/ object have to stand on its own?

  • Does a creation / object "benefit" when presented in context?

  • Is there value in the "story" of an object?

  • Is a "box" a way to display an object, or is it a summary of a process?

  • Does such a box format open up the mind, expand, and enrich the work?

  • Does such a format of a box close, limiting thought, and creation?

  • Does this format indicate a compulsive desire for control?

  • Is the box a modest or megalomaniacal format?

  • How do I create boxes?

  • How to present a work correctly?

  • How to present a piece of jewelry?

  • How to properly pack a piece of jewelry?

  • Is it possible to expand the format, to make it everyday?

  • Is the object, and its creative process, two separate stories?

  • What would I put in the box?

  • What will my box look like?

  • Is a box the right way (for me) to reveal the box I created for my self?

  • Why did I create a closed world to operate in?

  • What is the attraction to the limitations, to the closures, to the creation of an autarky world in which I live and create?

  • Why create a closed box?

  • How do you create curiosity, how do you invite in?

  • Why do I want to present, to invite into my world?

  • How do you create the intimacy of a viewer and an object?

  • What is the correct format for today?

  • Did the format of a suitcase chosen by Duchamp stem from the period in which he created it, between the wars, when a sense of disaster was approaching?

  • Is Instagram a kind of suitcase - a box? And why do I feel rejected by Instagram?

  • What defines a "box" as such?

  • What else can I ask for a box?

קופסא במזוודה

מרסל דושאמפ

אז בוא נקבע ב-26.10 ב 16 (אורך הפגישה שעה - שעה וחצי)

ובינתיים: אני רוצה שתבחר משהו להתבונן עליו (יכול להיות אובייקט שעשית/ אובייקט שלא אתה עשית/ סדרה/ אוסף/ מקום/ כלי/ אדם/ נושא וכו׳), תכתוב כל מה שעולה בדעתך בהקשר שלו, ותנסח 30 שאלות לגביו (אפשר גם יותר..).

בסדר?

הקופסא מזוודה של דושאן תמיד הקסימה אותי. אבל זאת הפעם הראשונה שאני מנתח למה - 

  • בראש ובראשונה יצירת\בריאת עולם סגור, נעלם מן העין, עולם עשיר, בעל חוקים והקשרים משלו. סמוי אבל בו בזמן נגיש ומזמין את הסקרן. עולם שלם המחכה לעין סקרנית.

  • הפער בין החוץ לפנים.

  • האינטימיות שהקופסא - הפורמט מאפשר, ואפילו מחייב, עם הצופה.

  • האפשרות לייצר עומק, ריבוי של רבדים והקשרים.

  • הקסם של גילוי עולם סמוי.

  • בעיניי ה"קופסא" מספרת,  או מציעה אפשרות לפיתרון לבעיה שמרבה להעסיק אותי. לפער בין האובייקט לאריזה שלו. קיים נתק בין תהליך היצירה של אוביקט\תכשיט לבין המוצר הסופי שמגיע אל הלקוח. אפילו לפני הלקוח, הצגת האוביקט, לרוב היא סטרילית נקייה ומנותקת, מהעולם הפנימי של היוצר, מהסטודיו, מתהליך היצירה, מהסיפור. בין הקרבה המנטאלית והפיזית שלי כיוצר לאובייקט, לבין האובייקט שיוצק ומתנתק ממני, יוצא למעגל חיים חדש.

  • הפעולות שלנו, היצירה שלנו, הם שירטוט, מיפוי, סימון, יצירת קליפות סביב האין. שהוא הגדול, האינסופי, הדבר המוחלט. המזוודה כפורמט מכיר בכך, בזמניות, בארעיות, כמו קפסולה הנשלחת לריק.

השאלות :

  • האם זה פורמט רלוונטי להיום?

  • האם זה פורמט רלוונטי ליצירה שלי?

  • האם יצירה\אובייקט צריך לעמוד בפני עצמו?

  • האם יצירה\אובייקט "מרוויחה" כשהיא מוצגת בקונטקסט?

  • האם יש ערך ב"סיפור" של אובייקט?

  • האם "קופסא" היא דרך להציג אובייקט, או שזה סיכום של תהליך?

  • האם פורמט כזה של קופסא פותח את המחשבה, מרחיב, ומעשיר את היצירה?

  • האם פורמט כזה של קופסא סוגר, מגביל את המחשבה, ואת היצירה?

  • האם הפורמט הזה מעיד על רצון כפייתי לשליטה?

  • האם הקופסא היא פורמט צנוע או מגלומני?

  • איך אני יוצר קופסאות?

  • איך נכון להציג יצירה?

  • איך נכון להציג תכשיט?

  • איך נכון לארוז תכשיט?

  • האם אפשר להרחיב את הפורמט, להפוך אותו ליום יומי?

  • האם האובייקט, ותהליך היצירה שלו, הם שני סיפורים נפרדים?

  • מה הייתי שם בקופסא?

  • איך תיראה הקופסא שלי?

  • האם קופסא היא הדרך הנכונה (לי) לחשוף את הקופסא שיצרתי לי?

  • למה יצרתי לי עולם סגור לפעול בתוכו?

  • מה זאת המשיכה למגבלות, לסגירות, ליצירת "משק אוטרקי" בו אני חי ויוצר?

  • למה ליצור קופסא סגורה?

  • איך יוצרים סקרנות, איך מזמינים פנימה?

  • למה אני רוצה להציג,  להזמין פנימה אל תוך העולם שלי?

  • איך יוצרים אינטימיות של צופה ואובייקט?

  • מה הפורמט הנכון להיום?

  • האם הפורמט של מזוודה שבחר דושאן, נבע מהתקופה בה הוא יצר אותה, בין המלחמות, כשתחושת אסון מתקרב?

  • האם אנסטגרם היא סוג של מזוודה - קופסא? ולמה אני חש דחיה מהאנסטגרם?

  • מה מגדיר "קופסא" ככזאת?

  • מה עוד אני יכול לשאול על קופסא?

My boxes?

A stroll through my and Dad's toolbox

הקופסאות שלי?

שיטוט בארון הכלים שלי ושל אבא

What would I put in the box(01)

מה הייתי שם בקופסא (01)

של תכשיט סדקים

of a cracks jewel

15
Tech_3000x3000_16
IMG_6234
bg
Tech_3000x3000_31
Tech_3000x3000_27
Tech_3000x3000_14
Tech_3000x3000_15
Tech_3000x3000_40
Tech_3000x3000_30
600x600_131104
abba
Untitled-1
Untitled-2
H0171-L215750354
Auschwitz-Birkenau-95-ID8034-1024x316
1500x1500_cracks_poem_HE
article-2578422-1C319B6700000578-203_634x409
2004.286.2_001.800x800
1500375407791
article-2578422-1C31B15400000578-461_634x465

  • קנין קש, השיר של פאול צאלן.

  • תכשיט סדקים.

  • פרגמנטים מתהליך היצירה.

  • צילומים של התהליך.

  • השיר על העור - הקעקוע.

  • אבא - תמונה של אבא.

  • תמונה של הסטודיו.

  • פטיש.

  • מזוודות ישנות מהשואה.

  • סיפור על מזוודה מהשואה שהתגלתה שנים אחרי.

  • חותמות קעקועי מספר של הנאצים.

  • מכשיר קיעקוע נאצי.  

  • The poem of Paul Celan.

  • A cracks jewel.

  • Fragments from the creative process.

  • Photographs of the process.

  • The song on the skin - the tattoo.

  • Dad - A picture of Dad.

  • Picture of the studio.

  • hammer.

  • Old suitcases from the Holocaust.

  • A story about a suitcase from the Holocaust that was discovered years later.

  • The Nazis tattooing numbers.

  • Nazi tattoo device.

What is a cracks jewel

מה זה תכשיט סדקים?

Cracks Jewel, is a piece of jewelry inspired by the poem 'Streubesitz' by Paul Callen. A combination of pure silver, pure gold, fusing, and forging.

It's a hand-made process, controlled,with a clear order of actions , but also a lot of room for randomness, and lack of control.  Layers of material are partially melted and thus cracks are formed, or rather remain. It's possible to say that it is a failed process of fusing cracks.

תכשיט סדקים, הוא תכשיט שנוצר מתוך השיר קנין קש של פאול צאלן. שילוב של כסף טהור, זהב טהור, פיוזינג, וחישול.

בתהליך שנעשה בעבודת יד, ויש בו סדר פעולות ושליטה, וגם הרבה מקום לאקראיות, וחוסר שליטה.  שכבות, רבדים של חומר מותכים חלקית וכך נוצרים סדקים, או ליתר דיוק נשארים סדקים. אפשר לומר שזה תהליך כושל של איחוי סדקים.

My dad's boxes

A stroll through my dad's toolbox

הקופסאות של אבא

שיטוט בארון הכלים של אבא

What would I put in the box(02)

מה הייתי שם בקופסא (02)

של תכשיט סדקים

of a cracks jewel

15
press to zoom
11
press to zoom
09
press to zoom
10
press to zoom
04
press to zoom
03
press to zoom
02
press to zoom
bg
press to zoom
1500x1500_cracks_poem_HE
press to zoom
skin
press to zoom
20160907AnnaMaya02
press to zoom
100Gram
press to zoom
Tech_3000x3000_15
press to zoom
abba
press to zoom
article-2578422-1C31B15400000578-461_634x465
press to zoom
1/1

  • The poem of Paul Celan.

  • A cracks jewel.

  • Fragments from the creative process.

  • Photographs of the process.

  • The song on the skin - the tattoo.

  • Dad - A picture of Dad.

  • Materials that are involved in the process, coal, silver....

  • קנין קש, השיר של פאול צאלן.

  • תכשיט סדקים.

  • פרגמנטים מתהליך היצירה.

  • צילומים של התהליך.

  • השיר על העור - הקעקוע.

  • אבא - תמונה של אבא.

  • חומרים מהתהליך, פחם, כסף....

"In those days I always carried a briefcase with me. After the nineties it became a computer bag. It started when I first began touring, when my world became mobile. I was rootless and this was a way for me to contain an environment. A portable shrine." (from "Nina Simone's Gum: A Memoir of Things Lost and Found" by Warren Ellis)

"I found the briefcase in a hallway cupboard, twenty years later. 6 February 2020. Unchanged. I opened it. It resembled the bottom of a handbag. There’s a photo of Mozart playing a violin that my friend Noah Taylor had taken when he was working on a film, Shine, about an Australian pianist David Helfgott in ’95. It’s a sculpture in Vienna of Mozart wielding the violin around unceremoniously. Noah gave me this photo and said, ‘Man, he’s ripping you off....
’ (from "Nina Simone's Gum: A Memoir of Things Lost and Found" by Warren Ellis)